כמה פעמים בשבוע להתאמן - ומה קורה כשמוסיפים עוד אימון

האימון הוא הבקשה. הבנייה קורית אחריו, בין האימונים, כשאתה ישן ואוכל. זה נשמע כמו משחק מילים והוא לא: אם אתה מבקש שוב לפני שהגוף סיים לבנות מהפעם הקודמת, אתה לא מוסיף גירוי - אתה מקצר את הזמן שיש לו לענות.

ולכן שאלת מספר האימונים היא בעצם שאלת ההתאוששות. אותה תוכנית של חמישה אימונים שעובדת מצוין לאדם שישן שבע שעות בלילה יכולה להיות בדיוק מה שמקרקע מישהו שישן חמש, עובד במשמרות ואוכל בשבע בערב בפעם הראשונה ביום.

שלושה אימוני כוח בשבוע, כל אחד על כל הגוף, זה מה שאני נותן לרוב מי שמתחיל - וגם להרבה מי שכבר לא מתחיל. כל שריר מקבל גירוי שלוש פעמים בשבוע, ויש יום מנוחה בין כל אחד.

ארבעה אימונים עובדים טוב למי שכבר שנה בפנים ורוצה לחלק את העבודה. חמישה ומעלה זה כבר עניין של מי שההתאוששות שלו מסודרת: הוא ישן, הוא אוכל, ואין לו שלושה דברים אחרים שמושכים ממנו אנרגיה באותו חודש.

מה שכמעט אף פעם לא עובד זה שישה אימונים למי שהתחיל לפני חודש. לא כי זה מוגזם מבחינת השריר - אלא כי זה מוגזם מבחינת החיים, וזה מה שנשבר ראשון.

הכוח יורד. אם המשקלים שהרמת בקלות לפני שבועיים מרגישים כבדים היום, ואתה לא חולה - זה הסימן הכי ברור, והוא מופיע לפני שאתה מרגיש עייף.

אתה לא מחכה לאימון. לא ״אין לי מוטיבציה״ באופן כללי, אלא דחייה ספציפית של האימון עצמו, אצל מישהו שקודם דווקא רצה. הראש לרוב יודע לפני הגוף.

השינה מתקצרת או נעשית קטועה דווקא בשבועות שבהם התאמנת הכי הרבה. זה קורה, וזה נגד האינטואיציה, ואנשים מפרשים אותו כ״צריך להתאמן יותר כדי להיות עייף״.

ברוב המקרים שבהם מישהו נתקע, הבעיה היא לא מספר האימונים אלא מה שקורה בתוכם. אותם משקלים כבר חודשיים, סדרות שנעצרות רחוק מהמאמץ, או תוכנית שהתחלפה שלוש פעמים בחודשיים כך שלשום תרגיל לא היה זמן להראות משהו.

לפני שאתה מוסיף יום, תוסיף חמישה אחוז למוט או חזרה אחת לסדרה, ותישאר עם אותה תוכנית שמונה שבועות. אם אחרי זה עדיין תקוע - אז זו שיחה אחרת, ואז כן ייתכן שהתשובה היא יום נוסף.