כאב ברכיים בסקוואט - מאיפה זה מגיע ומה עושים

הברך היא מפרק שנע בעיקר בכיוון אחד. מעליה יש ירך שמסתובבת לכל הכיוונים, ומתחתיה קרסול שאמור להתקפל. כשאחד מהשניים לא עושה את העבודה שלו, הברך היא זו שסופגת - וזו הסיבה שהיא כואבת בזמן שהבעיה יושבת במקום אחר.

בפועל אני רואה שני חשודים חוזרים. ירך שלא מייצרת מספיק כוח בצד, כך שהברך נופלת פנימה בעלייה מהסקוואט. וקרסול שלא מתקפל מספיק, כך שהעקב מתרומם והמשקל נזרק קדימה על הברך.

תעמוד מול מראה ותרד לסקוואט בלי משקל, לאט. תסתכל על הברכיים בדרך למעלה: אם הן נעות פנימה, מצאת כיוון לעבוד עליו.

ואז תיגש לקיר, תעמוד עם כף רגל אחת בערך עשרה סנטימטרים ממנו, ותנסה לגעת בקיר בברך בלי שהעקב יתרומם. אם אתה לא מצליח, הקרסול שלך מוגבל בכיוון הזה - וזה יופיע בסקוואט.

אלה לא אבחנות. אלה שתי בדיקות שנותנות לך משהו לעשות איתו במקום להמשיך לכאוב.

קודם כל: לא מפסיקים להתאמן. ברך שלא זזה לא נהיית חזקה יותר, והרבה כאבים דווקא משתפרים כשהמפרק עובד בטווח שלא מכאיב.

אני מקצר טווח לזמן מה. אם סקוואט מלא כואב וחצי סקוואט לא, נעבוד בחצי - ונעמיק בהדרגה ככל שזה מרשה.

אני מוסיף עבודה חד-צדדית וירך אחורית: מכרעים בטווח נוח, הרמות אגן, ותרגיל אחד לחטיפה בצד. זה מטפל בברך שנופלת פנימה טוב יותר מכל תיקון מילולי בזמן הסט.

ואם הקרסול מוגבל, ניעזר בהגבהה קטנה מתחת לעקבים כפתרון זמני, במקביל לעבודה על הטווח עצמו.

לא לדחוף דרך כאב חד. כאב שמרגיש כמו סכין, כאב שגובר תוך כדי הסדרה, או כאב שנשאר יום אחרי - אלה לא סימנים שצריך להתאמץ יותר.

לא לחכות שיעבור לבד חודשיים. אם אחרי שלושה-ארבעה שבועות של עבודה חכמה זה לא משתפר, זה הזמן לפיזיותרפיסט. אני שולח אנשים לשם באופן קבוע, וזה לא סימן שהאימון נכשל - זו פשוט הבדיקה שאני לא יכול לעשות.